For The Love Of God

ב"ה

ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך (דברים ל:ו)

ועיין בפירוש בעל הטורים וז"ל: את לבבך ואת לבב. ר"ת אלול, דהיינו ר"ת אני לדודי ודודי לי. וכמבואר בפסוק שיסוד מילת הלב הסרת ערלת הלב להכשיר לב האדם לאהבת ה', וכן הברית מילה על ידי הסרת הערלה גם כן סמל האהבה, ובדקדוק סידר הרמב"ם את הלכות מילה בספר אהבה.

והמשיך את לבבך ואת. בגימטריה זה לימות המשיח עכ"ל. ויש להאיר מתוך פירושו, שנתנבא משה רבינו נבואה זו לימות המשיח, וניתנה לו ללמד את ישראל אשר חיו בדורו את הבשורה טובה של העתיד, שבימות המשיח יזכו למילה זו להכשיר את הלבבות לאהבת ה', וכיון שזה לעתיד (המרומז המילות "את לבבך ואת") צ"ב למה הגדיש שיש ב' חלקים בקיום מילת הלב, דהיינו "את לבבך" וגם "את לבב זרעך". ולמה לא הספיק לומר "ומל ה' אלוקיך את לבבך", וכיון שהמדובר כאן על בניהם אשר יעמוד תחתיהם לעתיד בימות המשיח, "את לבבך" האמור כבר קאי על זרעם הקמים אחריהם בימות המשיח, ונכללו גם את בניהם של אלו, שבני בנים כבנים. ולכן צריך ביאור למה בא הפסוק לפרט "את לבבך" שהם כבר בניהם של דור דעה וגם פרט "את לבב זרעך" שהם זרע זרעם של דור דעה וצ"ע.

ויש לפרש שמילת הלב של ימות המשיח יהא פועל טהרת הלב באדם באופן כל כך יסודי שלא יצטרך עוד למילת לב בנו, וזה הפך מילת הבשר אשר נשאר ביסוד גוף האדם כח המוליד את הערלה שוב להתגשם, הגם שנכרת מהאב את ערלתו מיום השמיני והלאה וכמעט כל ימיו אין בו ערלה כלל, מ"מ אחרי הרבה שנים על ידי לידת בנו, הוכר שעדיין היה נשאר בו שורש כח הולדת ערלה הנראית לבסוף בבשר בנו. ולכן בא הפסוק ללמד שמילת ערלת הלב של ימות המשיח יהא מילה גמורה ושלימה בלי שום קיום ליסוד הערלה כלל. ולכן כשיוליד בן לא יהא בו שום ערלת הלב, שכבר טיהר ה' את האב לגמרי מכל שמץ ערלת הלב, ובזה מובן כוונת הפסוק שיהיה מילת הלב בימים ההם מילה גמורה ושלימה. וכדי להדגיש נקודה זו הוסיף לבאר, "את לבב זרעך" אשר יתגלה בנולדים מהולים מערלת הלב גודל תוקף השלמת טהרת הלב של מילת אביהם בימות המשיח, והבן.